בלוק, רצועה ושמיכה: למה שיטת איינגר עובדת עם אביזרים

מי שנכנס לשיעור איינגר בפעם הראשונה בדרך כלל מופתע מכמות הציוד. בלוקים, רצועות, שמיכות מקופלות, לפעמים כיסא וקיר. המחשבה הראשונה היא כמעט תמיד אותה מחשבה: "זה בטח לגרסה הקלה".

זו בדיוק ההבנה ההפוכה. האביזר לא מוריד את הדרישה מהתנוחה, הוא מאפשר לכם לעמוד בה.

השיטה נקראת על שמו של ב.ק.ס. איינגר, מורה הודי שפיתח אותה במהלך המאה העשרים והפך אותה לאחת הצורות המוכרות ביותר של יוגה במערב. שלושה דברים מייחדים אותה: דיוק ביישור הגוף בתוך התנוחה, שהייה ארוכה יחסית בכל תנוחה, ושימוש שיטתי באביזרים.

במקום לעבור מהר בין תנוחות, נשארים. במקום להתקרב לתנוחה בערך, בונים אותה שכבה אחר שכבה: איפה כף הרגל, לאן פונה הברך, מה עושה עצם החזה. זו יוגה שמלמדת אתכם להרגיש את הגוף מבפנים, לא רק להזיז אותו.

• בלוק מקרב את הרצפה אליכם. אם היד לא מגיעה לקרקע בלי לעגל את הגב, הבלוק מאפשר לגב להישאר ארוך והתנוחה נשארת שלמה.
• רצועה מאריכה את הזרוע. היא מחליפה את האחיזה שעוד אין לכם, ומונעת מכתף להתכווץ כדי לפצות.
• שמיכה מרימה את האגן בישיבה, ובבת אחת הגב התחתון מפסיק להיאבק. בשכיבה היא תומכת בצוואר או בברכיים.
• כיסא וקיר נותנים יציבות. הם מאפשרים לעבוד על תנוחה בלי להשקיע את כל האנרגיה בלא ליפול.

המכנה המשותף: כל אביזר מסיר בעיה אחת שאינה קשורה למהות התנוחה, כדי שתוכלו לעבוד על מה שכן.

האביזר לא מוריד את הדרישה מהתנוחה. הוא מוריד את הצורך להתפשר עליה.

בתנוחה שנמשכת שתי נשימות אתם בעיקר מגיעים אליה. בתנוחה שנמשכת דקה מתחיל להיות זמן לשים לב: שהכתף הימנית עולה יותר מהשמאלית, שהנשימה נעצרה, שאפשר לשחרר את הלסת. השהייה היא מה שהופך תנועה לתרגול.

זה גם החלק הלא נוח. הראש מתחיל לחפש מתי זה נגמר. לרוב האנשים לוקח כמה שיעורים עד שהשקט הזה מפסיק להיות מטריד ומתחיל להיות המקום שבשבילו הם באים.

איינגר מתאים במיוחד למי שמתחיל מאוחר, למי שרוצה להבין ולא רק לזוז, לנשים בהריון, ולמי שהגוף שלו לא נותן לו ללכת ישר לתנוחה מלאה. הקצב האיטי והאביזרים הופכים אותו לנגיש בלי להפוך אותו לקל.

אם יש לכם פציעה, ניתוח או כאב מתמשך, ספרו למורה לפני השיעור ומלאו את הצהרת הבריאות. במקרים של מגבלה רפואית כדאי גם להתייעץ עם הרופא שלכם לפני שמתחילים.