ויניאסה: איך תנועה ונשימה הופכות לרצף אחד

אם ראיתם פעם שיעור יוגה שנראה כמעט כמו ריקוד, עם מעבר רציף מתנוחה לתנוחה, ראיתם ויניאסה. מה שלא נראה מבחוץ הוא שמה שמחזיק את הרצף הוא לא הקצב ולא המוזיקה, אלא הנשימה.

המילה ויניאסה מתארת סדר: הנחה של דברים באופן מסוים ומכוון. בשיעור זה אומר שהתנוחות לא עומדות בפני עצמן אלא מסודרות לרצף, וכל מעבר ביניהן רכוב על נשימה אחת: שאיפה פותחת, נשיפה מקפלת.

התוצאה היא שהגוף מתחמם מבפנים, ושהראש עסוק – קשה לחשוב על המיילים שלך כשאתה צריך לדעת אם עכשיו שואפים או נושפים.

זה הכלל שמבדיל ויניאסה מאימון גמישות. אתם לא נושמים כדי לשרוד את התנועה, אתם זזים בקצב שהנשימה מאפשרת. בפועל זה אומר שאם אתם מתנשפים, הרצף מהיר מדי – והתשובה הנכונה היא להאט, לא להתאמץ.

מורה טובה תגיד לכם מתי לשאוף ומתי לנשוף בכל מעבר. בשיעורים הראשונים זה מרגיש כמו לנסות לעשות שני דברים בבת אחת. אחרי כמה שיעורים זה מתחיל להיות דבר אחד.

בויניאסה הנשימה לא מלווה את התנועה. היא מודדת אותה.

רוב השיעורים נעים באותו קשת: פתיחה שקטה בישיבה או בשכיבה, חימום הדרגתי של עמוד השדרה, סדרת תנוחות עמידה שבה משקיעים את רוב האנרגיה, ואז ירידה איטית לארץ: תנוחות ישיבה, פתיחת ירכיים, פיתולים עדינים, ומנוחה בסוף.

בשיעור ראשון אתם לא אמורים לעשות את כל הרצף. מותר לדלג, מותר לעצור בתנוחת הילד, וזה לא נחשב כישלון אלא שיקול דעת טוב.

אלה לא שתי רמות של אותו דבר אלא שני מקצועות. איינגר מלמד אתכם מה התנוחה עושה ואיך לבנות אותה. ויניאסה מלמד אתכם לנוע בלי לאבד את הנשימה. הרבה מתרגלים עושים את שניהם, וכל אחד משפר את השני.

אם אתם מתלבטים, הדרך הפשוטה היא לנסות שיעור אחד מכל שיטה ולראות לאן אתם רוצים לחזור.