פראניאמה: למה השיעור מתחיל דווקא בנשימה

בשיעור הראשון רוב האנשים מחכים שהחלק של הנשימה ייגמר כדי שאפשר יהיה להתחיל. אחרי כמה חודשים הרבה מהם מגלים שזה דווקא החלק שהם לוקחים איתם הביתה.

פראניאמה היא העבודה המכוונת עם הנשימה. לא נשימה עמוקה וחזקה כמה שאפשר, אלא נשימה שאתם מנהלים – אורך, קצב, ואיפה בגוף היא נכנסת.

בשיעור זה מתחיל פשוט: שוכבים או יושבים, עוצמים עיניים, ופשוט שמים לב לנשימה כמו שהיא עכשיו, בלי לשנות אותה. זו כבר עבודה.

הכלל השימושי הראשון שלומדים הוא שנשיפה ארוכה משאיפה מרגיעה. אפשר לבדוק את זה עכשיו: שאיפה של ארבע ספירות, נשיפה של שש. אחרי חמישה סבבים רוב האנשים מרגישים שהכתפיים ירדו קצת.

זה לא קסם וזה לא תחליף לטיפול בשום דבר. זה פשוט כלי זמין שנמצא איתכם בכל רגע, ואפשר להשתמש בו בפקק או לפני שיחה לא נעימה.

הנשימה היא הדבר היחיד בגוף שעובד לבד וגם מציית לכם.

1. נשימה בטנית. יד אחת על הבטן, שואפים כך שהיד עולה. זו הנשימה שרובנו מפסיקים לנשום בשעות ישיבה מול מסך.
2. נשיפה מוארכת. אותה שאיפה, נשיפה איטית יותר. מתאים לסוף יום.
3. נשימה שווה. אותו מספר ספירות פנימה והחוצה. טובה להתאסף לפני משהו שדורש ריכוז.

לא להחזיק את הנשימה בכוח, ולא להמשיך אם מרגישים סחרחורת. נשימה שגורמת למאמץ היא סימן לחזור לנשימה רגילה.

אם יש לכם מגבלה נשימתית או לבבית, או אתם בהריון, ספרו למורה לפני השיעור והתייעצו עם הרופא שלכם לפני שמתחילים לעבוד על נשימה.